קורן בן עזראלמה הניסוח קובע את התוצאה
פרומפט הוא פשוט ההוראה או השאלה שאתם מקלידים לעוזר AI. Anthropic, החברה שמפתחת את Claude, ממליצה לחשוב על העוזר כמו על עובד חדש ומוכשר מאוד, שמגיע ביום הראשון בלי לדעת כלום על העסק שלכם, על הקהל שלכם או על הטון שאתם אוהבים. עובד כזה יעשה עבודה מצוינת אם תיתנו לו הוראות ברורות, ויתקשה אם תבקשו ממנו משהו כללי מדי.
זו הסיבה שאותה שאלה, מנוסחת בשתי דרכים שונות, יכולה להניב תשובה שטחית או תשובה שאפשר להעתיק ולהשתמש בה מיד.
חמישה מרכיבים של פרומפט טוב
- תפקיד והקשר: מי אתם ובאיזה תחום, כדי שהעוזר יבין את נקודת המבט. למשל, בעלת עסק לעיצוב שיער שכותבת פוסט לאינסטגרם.
- המשימה עצמה: מה בדיוק אתם רוצים שייצא בסוף, בפועל ולא בתיאור מעורפל.
- קהל היעד: למי זה מיועד, כי טקסט ללקוח פרטי שונה מטקסט לספק עסקי.
- מגבלות ופורמט: אורך, טון, שפה, ומה אסור לכלול. פורמט ברור חוסך שיחה שלמה של תיקונים.
- דוגמה אחת אמיתית: קטע טקסט קודם שאהבתם, או תיאור של תוצאה שדומה למה שאתם רוצים. דוגמה אחת שווה יותר מפסקה של הסברים.
תבנית מוכנה להעתקה
מעתיקים את התבנית הבאה, וממלאים את מה שבסוגריים מרובעים לפי המשימה שלכם.
- תפקיד: אתה [תפקיד מקצועי שמתאים למשימה], שכותב עבור [סוג העסק שלי].
- משימה: [מה בדיוק אתה צריך שייצא, בפועל].
- קהל: [מי יקרא את זה, ומה חשוב לו].
- אורך וטון: [כמה מילים בערך, ואיזה טון: חם, רשמי, ישיר].
- דוגמה: [קטע קודם שאהבתי, או תיאור קצר של סגנון שאני מכוון אליו].
- אם משהו לא ברור, שאל אותי שאלה אחת לפני שאתה כותב.
השורה האחרונה בתבנית, שמבקשת מהעוזר לשאול שאלה כשמשהו לא ברור, חוסכת המון סבבי תיקונים מיותרים.
לפני ואחרי: יועצת שיווק עצמאית
יועצת שיווק שהיא עוסק פטור מבקשת עזרה בכתיבת מודעה לפייסבוק.
פרומפט חלש: תכתוב לי מודעה טובה לפייסבוק על שירותי ייעוץ שיווק.
פרומפט טוב: אתה קופירייטר שכותב מודעות פייסבוק לעסקים קטנים בישראל. אני יועצת שיווק עצמאית, והלקוחות שלי הם בעלי חנויות קטנות שמרגישים אבודים בפרסום דיגיטלי. כתוב מודעה קצרה, עד 60 מילים, בטון חם וישיר, בלי ז'רגון שיווקי שחוק, שמסתיימת בהזמנה לשיחת ייעוץ קצרה בוואטסאפ.
ההבדל לא בכמות המילים שהיא הקלידה, אלא בכך שהפרומפט השני נותן לעוזר תפקיד, קהל, אורך, טון ופעולה ברורה בסוף.
טעויות נפוצות
- לבקש כמה דברים שונים בפרומפט אחד, במקום לפצל למשימות נפרדות.
- לא לציין פורמט, ואז לקבל תשובה בפורמט שלא מתאים, כמו פסקה ארוכה במקום רשימה.
- לא לתת שום דוגמה, ולצפות שהעוזר ינחש בדיוק את הסגנון שאתם אוהבים.
- לקבל תשובה בינונית ולוותר, במקום לבקש שיפור ממוקד.
מה עושים כשהתשובה לא טובה
תשובה חלשה היא לא סוף הדרך. אפשר לבקש בפירוש מה חסר: קצר יותר, בלי הביטוי הזה, בטון פחות רשמי. אפשר גם לבקש מהעוזר עצמו לשפר את הפרומפט: תציע לי ניסוח טוב יותר לבקשה שכתבתי. וכמובן, אפשר לפתוח את ספריית הפרומפטים המוכנים לעסקים ולהתחיל מתבנית שכבר עבדה על מישהו אחר, במקום מאפס.
עוד טכניקה שימושית היא לפרק משימה גדולה לכמה בקשות קטנות ברצף, במקום לנסות לדחוס הכל להודעה אחת ארוכה. למשל, קודם מבקשים מבנה כללי לפוסט, ורק אחרי שהמבנה מאושר מבקשים לפתח כל חלק בנפרד. כך קל יותר לתקן באמצע הדרך, במקום לגלות בסוף שהכיוון כולו לא מתאים.